כתבתי לך ולא ענית לי
צרחתי וכאבתי והתקשרתי אבל כבר לא היתה תשובה
הכאב קשה מנשוא
לא מסוגל להבין שהינך איננו
לא מסוגל לעכל שהטלפון כבר לא יצלצל
שהקול שלך לא יענה בעליצות האופיינית ויקרא לי אחייי
תמיד היינו רביעייה
רביעיית מיתרים עם הרמוניה של אהבה.
היינו אקפלה שלמה עם בס ובריטון עם טנור וסופרנו.
מקהלה ששרה שירי אהבה עזה שרק אחים ואחיות שרים אחד לשניה.
מקהלה מושלמת שהתברכה בשני הורים מנצחים רמים, והשכילה לצרף נגני חיזוק עם השנים של נשים ובעלים, ילדות וילדים. חברות וחברים. מקהלה לתפארת.
ועכשיו איך ננגן? לא יכול לדמיין שירה בשלישיה. לא יכול לדמיין שירה בלעדיך. נקודה.
אחי אני אוהב אותך
אני משתגע מגעגועים.
אני לא יכול לחשוב שזה סופי.
אלוהים שלח לי מתנה. מתנת פרידה.
משמיים התמזל מזלנו ובילינו שבוע של שכרון חושים עם המשפחה הנפלאה שלך
עם עינת המדהימה, עמית אורי ואיתי המושלמים.
למדתי עליכם הרבה בשבוע הזה.
כתבתי בלי סוף למשפחה איזה אבא מדהים אתה. איך בשקט הנפשי שלך הכלת את הילדים. את המריבות הטבעיות שלהם.
איך ידעת ברגישות אינסוף לתת לכל אחד את תשומת הלב כשצריך ואת הספייס כשמתבקש.
אחי הצעיר והיפה. עם עיני הדבש והחיוך הכובש.
אין לי אפשרות לדבר עליך בלשון עבר.
אתה כאן איתנו. לתמיד.
לא הלכת אח אהוב. הנעימות שלך נשארה איתנו, השנינות האינסופית, טוב הלב שתמיד איפיין אותך, המשפחה שבנית באהבה ומסירות.
אתה כאן איתנו.
תמיד.
עם הראייה הרגישה שלך לחיים. עם תפיסת העולם המאוזנת של הטוב והטוב יותר.
אני לא יודע את נפשי מרוב עצב. הצער הוא אינסופי. אח אהוב שכמוך.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
אני אוהב אותך
לא אמרתי לך מספיק